לא ידענו כמה זמן נישאר ומתי יימצא לנו שיכון קבע וגם את שאלת בית הספר לשנה הקרובה טרם פענחנו. כזו הייתה מעברת בית ליד, מקום לשאלות רבות ולמעט מאוד תשובות. אם היה אחד הילדים אוזר אומץ ומעז לטפס אל ראשו של מגדל המים בפרדסיה, היה יכול לראות כיצד אפילו שורות הצריפים התעקלו להן זו אל זו, יוצרות סימן שאלה המתמשך ונפרש אל החולות. על עובדה אחת, אמנם, לא היה כל עוררין. הצריף של משפחת גפסו היה הנעים והנאה שבמחנה העולים. הבדים העדינים בגוון הזעפרן היו הדבר הראשון שמשך את עיני העוברים ושבים ושיוו לפתח הכניסה מראה מסתורי. מבעד להם, נשמר בתוככי הפחון סדר מופתי. על כל ההפקה הזו ניצחה רחל גפסו. עם לסת נחושה, עיניים בורקות ופה בלי עין הרע, ניהלה את הצריף כולו במשטר ברזל, מאש התמיד של הפרימוס במטבח ועד לשטיח הצמר הארוג שמסגר את חלל המגורים. על אף פתח הכניסה הפרוץ, נותר השטיח מצוחצח. "אפילו האבק לא בא אצלה מהפחד", התלחששו ביניהן יום אחד השכנות. כמו בכל יום בשעת הצוהריים, התחילו כישופי התבלינים של רחל להבהיק במטבח הקטן.
רחל גחנה מעל הפרימוס וערבבה את התבשיל בכף העץ הארוכה, שולחת מבט בוחן מדי פעם אל החלון. מרדכי ואבנר ישבו על הכריות והביטו בערגה באדים שהסתלסלו בחלל. בשעה 13:00 בדיוק, בצבצה מצחיית הקסקט המרופטת בעיקול הרחב של סימן השאלה ואחריה, כמו בכל יום, נגלה אפו המזדקר של רפאל בן חמו. המתח הקפוץ בלסתה של רחל התעצם.
"אני לא מבין למה כל יום הוא צריך לבוא…", מלמל מרדכי ורחל רק היסתה אותו בזעף.
כשרחל הנמיכה את האש והשאירה את הנוזלים להצטמצם בסיר, הופיע שוב האף בפתח הבית. רפאל נכנס אל הצריף בצעדים בוטחים השמורים בדרך כלל רק לאלו שנכנסים לבית ילדותם, ניגש אל הסיר והרים את המכסה. הוא שאף את הניחוח עמוק אל הריאות ועצם את עיניו. אבנר ומרדכי הרגישו כאילו כל התקוות, הכמיהה והתעצומות שהקדישה אימם בהכנת התבשיל נשאבו אל נחיריו של רחרחן הסירים. מרדכי הביט בו במבט זועף, עיניו בורקות ובטנו מקרקרת.
"שמת קצת כרוויה בעגבניות, נכון?", שאל רפאל בקול רך.
"אני פותחת אותה בשמן עם הפפריקה", אמרה רחל בטון ענייני שניסה להסוות את החיוך הקטן שהתעקל בזווית הפה.
רפאל הנהן בשקט מחויך, עיניו לחות. "גם רוזה בדיוק ככה הייתה עושה".
זמן מה הם עמדו כך בדממה, רחל ורפאל, ורק הרוח שנשבה דרך פתח הצריף וקרקורי הבטן של מרדכי, יכלו להעיד על חלוף הזמן.
"גם היום לא תאכל כלום?", שאלה רחל.
"לא, לא, אני… רק רציתי לבדוק אם מה שהרחתי זה באמת".
